012 סמייל טלקום בע"מ נ' אהרן

החלטה

1.ביום 22.1.14 נדחה על הסף ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט קמא מיום 24.10.13, אשר דחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה.

הערעור נדחה לנוכח טענות המשיב לפיהן, בין היתר, הערעור הוגש באיחור מבלי שהתבקשה הארכת מועד להגשתו, ולאחר שהמבקשת לא השיבה לטענות אלו במועד שנקבע בהחלטתי מיום 7.1.14.

יוער, כי מבחינה דיונית השגה על החלטת בית משפט קמא מיום 24.10.13 צריכה להיעשות בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות כפי שהוגש.

הואיל והצדדים לא התייחסו לעניין זה וראו את ההליך כערעור בזכות, ראיתי את הערעור כאילו הוגש על פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בבית משפט קמא ביום 10.9.13 ביחד עם ההחלטה מיום 24.10.13.

2.ביום 23.1.14 הגישה המבקשת את הבקשה שלפני לביטול פסק הדין (בעניין דחיית הערעור) מיום 22.1.14.

בבקשה נטען, כי הבקשה לדחיית הערעור על הסף לא נמסרה כדין לבא כוחו. נטען, כי הבקשה, המחזיקה למעלה מ-10 עמודים, הועברה באמצעות הפקס למשרד בא כח המבקשת ביום 6.1.14, באופן חלקי. עוד נטען כי ביום 10.1.14 החליף בא כח המבקשת את מיקום משרדו, ואף שבינתיים התקבלה לידיו הבקשה, הרי שעקבותיה אבדו עם מעבר המשרד ולא היה בידיעת בא כח המבקשת המועד להגשת התגובה. לטענתו, הוא סבר לתומו כי המועד הינו 23.1.14, אלא שבינתיים התקבל פסק הדין הדוחה את הערעור. משכך, טוענת המבקשת, יש לתת לה את יומה בבית המשפט ולבטל את ההחלטה מחובת הצדק.

לחלופין טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הדין משיקול דעת בית המשפט, לאחר שפרטה את הסיבה לאי מתן תגובתה, ולנוכח העובדה כי סיכויי הצלחת הערעור גבוהים.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב שם לו מטרה "לגנוב" החלטה ולמנוע דיון לגופו של עניין, ואף ביודעו שאין בידו עילה, מנסה המשיב לנצל עניינים של פרוצדורה ולקבל סעד שאינו זכאי לו.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו מדובר במבקשת המתנהלת בזלזול בהחלטות בתי המשפט מתחילתו של ההליך בבית משפט קמא, מגדילה את הוצאותיו בפניותיה החוזרות ונשנות לביטול החלטות, והתנהלות זו גורמת לו עיוות דין של ממש.

4.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובות לה וכן בהחלטות אשר ניתנו על ידי בית משפט קמא בעניין התנהלותה של המבקשת, אין בידי אלא לדחות מכל וכל את הבקשה, אשר מוטב היה לו לא הוגשה כלל.

ואנמק.

5.אשר להליך דכאן – המבקשת מלינה על כך שלא קיבלה את הבקשה לדחיית הערעור על הסף כדין, אלא באופן מקוטע באמצעות מכשיר הפקס.

המבקשת אינה מתייחס כלל לטענת המשיב כי קודם למשלוח הבקשה באמצעות הפקס, הבקשה הועברה באופן אישי באמצעות שליח למשרד בא כח המבקשת, ואף צורף צילום של חותמת משרדו על גבי הבקשה שנמסרה לו.

המבקשת מתעלמת מכך הן בבקשתה לביטול פסק הדין והן בתשובתה לתגובת המשיב. בפי המבקשת אין ספור טענות כלפי המשיב ומחדליו לכאורה, אותן העלתה על פני כעשרים עמודים, תוך שחוזרת היא על הטענה שיש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק. אך שותקת באשר למחדליה שלה, אשר הובילו למתן פסק הדין.

והלא פסק הדין שניתן בהעדר תגובה יתבטל מחובת הצדק רק מקום שהינו פגום (כגון מקרה בו לא בוצעה המצאה כדין עובר למתן פסק הדין), וכאמור, לא כך הם פני הדברים בעניינינו.

משלא מצאתי מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בחנתי האם יש מקום לביטולו מכח שיקול הדעת אשר ניתן לבית המשפט. ביטול פסק דין מכח שיקול דעת בית המשפט ייעשה תוך בחינת סיבת המחדל באי הגשת התגובה מחד גיסא, וסיכויי הצלחת הערעור אם תתקבל הבקשה מאידך גיסא.

כאמור, אין בפי המבקשת הסבר מניח את הדעת לסיבת מחדלה - אי הגשת תגובתה במועד לבקשה לסילוק הערעור על הסף. הוכח כי הבקשה לסילוק על הסף נמסרה כדין באופן אישי במשרד בא כח המבקשת, ביחד עם ההחלטה מיום 7.1.14 המעבירה את הבקשה לתגובת המבקשת בתוך 10 ימים, היינו, עד ליום 17.1.14. טענת בא כח המבקשת כי סבר שעליו להגיש תגובה עד ליום 23.1.14, אינה מעוגנת בדבר.

בנסיבות אלו, לפנים משורת הדין והרבה למעלה מן הצורך בחנתי את סיכויי הצלחת הערעור. הללו קלושים עד אפסיים בנסיבות העניין.

כאמור, הערעור הוגש על ידי המבקשת על החלטת בית משפט קמא שלא לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה בהעדר כתב הגנה.